לימודי ימימה- על סבל ועל צמיחה והקשר שלהם לט''ו בשבט

הרבה פעמים אנחנו אומרים שישנו ''דבר'' כלשהו שחסר בחיינו, שאם היה לנו אותו היינו מאושרים והסבל שלנו בוודאות היה נעלם. זה יכול להיות למשל דבר שאנו מחשיבים כהצלחה, או בריאות, כסף, זוגיות, ילדים, יופי, חכמה, דבר שאנו בטוחים שהמחסור שלו בחיינו הוא סיבת הסבל שלנו. כלומר, המערכת שלנו באוטומט מתבייתת וננעלת על ה''דבר'' הרצוי והכל כך חסר הזה, שאיתו אנו קמים בבוקר, הולכים לישון בלילה ושמלווה אותנו לאורך כל היום כמו צל כבד ומעיק. יוצא מכאן, שאם אין לי אפשרות כרגע לשנות את הנתון הזה ולהזיז אותו, מצבי פשוט נורא. כי אם הגאולה שלי קשורה ל''מציאות'' וה''מציאות'' כרגע לא יכולה להשתנות- אין לי מוצא. אבל כשנתבונן עמוק יותר נראה שאני בעצם סובלת מהרגש שה''דבר'' החסר הזה מעורר בי ולא מה''דבר'' עצמו, כלומר הסבל של

לימודי ימימה- על עצבות: כיצד להחזיר לב עצוב לשמחתו

עצבות ושמחה הם תמיד תוצאה. קרה מקרה מסויים, הייתה התרחשות כלשהי, מופע כלשהו נכנס לחיי, המערכת שלי פירשה זאת באוטומט, במיידי, באופן מסויים, ובעקבות זה אני מרגישה עצב. זה קורה כל כך מהר. ממש תוך שנייה! הלב שלי מתכווץ, עצבות משתלטת עלי ונמשכת מספר שעות, לפעמים מספר ימים, ובמקרים קיצוניים חודשים ואף שנים עד שזה הופך להיות ממש הלך הרוח שלי. יוצא שהאוטומט שבי, הטבעות העבר שלי, שאין להן שום קשר למי שאני כיום, קובעות וצובעות את המציאות שלי ואת איכות חיי. במזרח זה נקרא הטבעות הקארמה. (בדיוק אותו הדבר קורה עם שמחה או כל רגש אחר). כלומר הכל קשור לפרשנות שאני נותנת. כשאני שוקלת את הלא טוב, כשנדמה לי שה-לא טוב הוא האמת, אז ברור שהלב שלי נהיה עצוב ומיואש ופסיבי וסגור ואין לי כוחות. הלא טוב כל כך משכנע

לימודי ימימה- על חוויית הדחייה

לעתים אני אומרת על אדם מסויים שהוא דיבר אלי בשתלטנות ובכוחנות, שהוא זלזל בי, לא התחשב בי, לא ''ספר'' אותי, לקח את כל המקום, ואני, מול הנתון העובדתי הזה לכאורה, התכווצתי. בלימוד של ימימה נאמר שזאת אשליה, שזה שאני מגיבה בכיווץ כזה מצביע על כך שמלכתחילה נמצאת בי חווייה של חוסר מקום, חווית דחייה, שאיתה אני מגיעה מ"הבית'' מה שנקרא. ומכיוון שקשה לי לשאת את זה שאני כל כך נפגעת ומתכווצת, אני מיד שופטת את האדם שדיבר אלי כך ומצטדקת. בהחלט יכול להיות שאותו אדם דיבר אלי בשתלטנות, בכוחנות ובחוצפה. אבל הוא לא העניין פה. העניין הוא שאני נפגעתי והתכווצתי מדבריו שהציפו בי את חולשתי. הרבה פעמים אנו מעלים סיפורים שנראים מוצדקים ומצדיקים את ההרגשה הקשה שלנו. אבל ה''מציאות'' היא לא העניין. הרגש שלי הוא העניין. ו

פוסטים נבחרים
פוסטים אחרונים
ארכיב
חפש על ידי תגיות
עקוב אחרי
  • Instagram
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square