לימודי ימימה- קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ

"קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח" בעת השבועות שמקשרים בין תשעה באב לראש השנה נקראים שבועות של נחמה- ''שבעתא דנחמתא". ימים בהם שערי הלב והשמיים פתוחים ומזמינים מתוכנו את התנועה, את הכוונה ואת מאוויי הלב שלנו להתקרבות ולחיבור החלקים הקרועים, השסועים והנאבקים שבקרבנו. כאשר מופיעה בי חולשה, כאב, הסבל העיקרי הוא לא ההתרחשות או הזולת שלכאורה ''גרמו'' לי להרגיש כך, אלא עיקר הסבל הוא זה שקשה לי לשאת את חולשתי ואני מתחילה להיות נגדי, שופטת, מאשימה ומבקרת את עצמי. כלומר מופיעים בתוכי קולות שאומרים לי: "שוב פעם זה קורה לך", ''מה יהיה הסוף איתך", ''זאת אשמתך", "כל הלימוד וההבנות לא עוזרות לך", "אין לך כל סיכוי", "את לא תשתני אף פעם". קולות שכל כך מחלישים ומשכנעים אותי שהם יישאר

לימודי ימימה- מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ

כשצרה או קושי, בשפתה של ימימה ''עומס'', מפציעים פתאום לתוך מציאות חיי, משתלטים עלי, מכסים אותי ואני לכודה במלתעות שלהם- מפנה אותנו ימימה ליסוד שנמצא במעמקי נפשנו, בבסיס שלה. שם נמצא הטוב המוחלט שבנו, הטוב המוחלט שבכל הקיום, שבכל הסובב. הטוב המוחלט שקיים תמיד ושלא תלוי בשום גורם שהמציאות לכאורה מזמנת לי. "נשמה שנתת בי טהורה היא". זה העוגן שלי. המקום הטהור, הנקי, שממעמקיו אני יכולה לשאוב כוחות ושאליו אני יכולה לחזור בכל מצב, בכל כאב, בכל עלטה. הוא נמצא בי בוודאות מלכתחילה. זאת הבטחה- "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולתייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה." בזמנים כאלו בהם אני מרגישה בין המיצרים, ימים בהם ''במסתרים תבכה נפשי", ימים בהם בהרגשה שלי הכל סוגר סביבי ואין לי מוצא, אין לי אוויר, אין לאן

פוסטים נבחרים
פוסטים אחרונים
ארכיב
חפש על ידי תגיות
עקוב אחרי
  • Instagram
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square