מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה

מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה יֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ שני כוחות פועלים בתוכי. באחד אני מרגישה ממש טוב. אני אופטימית, אני שמחה. מן הרגשה נהדרת כזאת שלעתים אני ממש ''עפה'' איתה על עצמי מה שנקרא. ואז מופיע הכוח השני שמכה בי, מוריד אותי, סוחט אותי, מחליש אותי, מכניס אותי לעצבות, לדיכאון, לפחדים. לפעמים הרגשת הירידה היא כל כך חזקה וכואבת שאני מרגישה שהיא אוטוטו תשמיד אותי ושמהבוץ הטובעני הזה אני כנראה לא אצא יותר, וזה עוד יותר מחמיר את מצבי. אבל כשאני מתחילה להתבונן על הרגש המכאיב הזה, אני יכולה לשאול- האם זה נכון מה שהוא אומר לי? אם אני מרגישה למשל חסרת משמעות בגלל שאין לי בן זוג או ילדים, או אם אני מרגישה לא מספיק יפה או צעירה - האם באמת הקיום שלי חסר משמעות? או אם אני ל

וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם

העבדות היא תלות רגשית מעיקה, מצוקה פנימית, שאומרת לי שהשמחה שלי תלויה בדבר. כלומר שרק אם המציאות הייתה אחרת או רק אם יהיה לי דבר כזה או אחר- ארגיש שמחה וחיות. אלו חוסרים שמפעילים אותי לחלוטין, שמנהלים אותי ולכאורה לא משאירים לי כל בחירה. וכך יוצא שאני הופכת מבלי משים לעבוד בשרותם במלחמת התשה מעיקה ואינסופית. יציאה ממצרים זאת גם יציאה מהתלות הזאת. יציאה שאומרת לי, שהקיום שלי לא תלוי בדבר. ''נשמה שנתת בי טהורה היא" כתוב, וזה לא תלוי שיש לי או במה שאין לי, במציאות כזאת או במציאות אחרת. הקיום שלי הוא לא דבר מותנה. על בני ישראל כשיצאו ממצרים וחצו את ים סוף נאמר שהם "הלכו ביבשה בתוך הים". כלומר למרות הים הגדול והמאיים, קיימת האפשרות ללכת ביבשה. החיים שלנו מתרחשים בהכרה שלנו. שם נוצרת מציאות חיינו

פוסטים נבחרים
פוסטים אחרונים
ארכיב
חפש על ידי תגיות
עקוב אחרי
  • Instagram
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square