לימודי ימימה- על חוויית הדחייה

לעתים אני אומרת על אדם מסויים שהוא דיבר אלי בשתלטנות ובכוחנות, שהוא זלזל בי, לא התחשב בי, לא ''ספר'' אותי, לקח את כל המקום, ואני, מול הנתון העובדתי הזה לכאורה, התכווצתי.

בלימוד של ימימה נאמר שזאת אשליה, שזה שאני מגיבה בכיווץ כזה מצביע על כך שמלכתחילה נמצאת בי חווייה של חוסר מקום, חווית דחייה, שאיתה אני מגיעה מ"הבית'' מה שנקרא. ומכיוון שקשה לי לשאת את זה שאני כל כך נפגעת ומתכווצת, אני מיד שופטת את האדם שדיבר אלי כך ומצטדקת. בהחלט יכול להיות שאותו אדם דיבר אלי בשתלטנות, בכוחנות ובחוצפה. אבל הוא לא העניין פה. העניין הוא שאני נפגעתי והתכווצתי מדבריו שהציפו בי את חולשתי.

הרבה פעמים אנו מעלים סיפורים שנראים מוצדקים ומצדיקים את ההרגשה הקשה שלנו. אבל ה''מציאות'' היא לא העניין. הרגש שלי הוא העניין. והרגש שלי הוא תמיד תוצאה של הפרשנות שלי על המציאות. להבין זאת, לראות זאת- זה מפתח וציר מרכזי ביותר לאיכות חיי. למה?

כי כאשר אני מבינה שהישועה שלי, כמו גם האומללות שלי, לא תלויים במציאות אלא בפרשנות שלי עליה- יש בזה הקלה גדולה. מרכז הכוח נמצא אצלי. אני לא תלוייה בנסיבות. אני לא תלוייה ב-חוץ.

נכון, הרבה פעמים לא ניתן לראות זאת באותו רגע ובטח שלא להגיב ממקום כזה, כי זה קשה מדי, זה כואב מדי, אבל בדיעבד זה תמיד זמין עבורנו. בדיעבד זה המקום שבו אני בונה את עצמי, מתבוננת על עצמי ולאט לאט משיבה אלי את כוחותי. הבנייה מתאפשרת כאשר אני מקבלת את חולשתי. כאשר יש בי וודאות בטוב שבי. אז הזולת לא צריך לתת לי מקום. יש לי מקום בעולם. נבראתי בצלם א-לוהים.

שנזכה תמיד להיזכר בטוב. לעורר רגש טוב כלפי עצמנו, לאהוב את עצמנו בעיקר כשאנו נחלשים. לדבר אל עצמנו דיבורים רכים, מילים טובות, בעדינות. הנשמה עונה לדיבורים של רכות. להשתדל להיות בזה, לפנות לזה זמן, לחפש את זה. זה לא נמצא בנו באופן טבעי. לרוב זה נסתר. הלב נהיה שמח מזה. בדיוק כפי שאני מדברת אל ילד בחום וברכות והוא מקבל מזה חיות, מתעורר מזה- כך ללמוד לדבר אל עצמי.

לזכור תמיד שיש לי מקום, שיש לי ערך והוא לא תלוי באף אחד. לייצב זאת. ואם שכחתי זאת ושוב נפלתי- לא נורא. אני שוב קמה ולא מתייאשת. זאת הבנה שלאט לאט גדלה ומתבססת בתוכי. תמיד אני חוזרת לבנייה, לטוב ול-מידה האפשרית עבורי כרגע. יש כאן הרבה נחמה. לעורר קשר עם הקיום המופלא שלי, המיוחד, הראוי, הרצוי, במיוחד ברגעים בהם הוא נסתר ממני. געגועים לחיבור שמוסיף לי אור ומוסיף לעולם אור.

"כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור".