לעלות מייאוש לתקווה




לא תמיד הדברים בחיי מתרחשים כפי שאני רוצה ואז אני מוצאת את עצמי לא אחת בעצבות, בייאוש, בדאגה, במתח פנימי כזה, חוסר כוחות, מצב רוח ירוד, רפיון, חוסר שקט, חוסר ריכוז.


זאת לא תקלה.

זה לא שמשהו אצלי לא בסדר.


הנפילות הכואבות האלו שמכבות אותי ומדכדכות אותי קשורות לדבר גבוה. זה בסדר שהן נמצאות. הכרח שהן יימצאו. זה הקרקע עליו אני צומחת. זה מה שנקרא "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ."

מתוך המקומות החשוכים האלו אני מבצעת 'עלייה'. רק מתוכם אני יכולה לבצע עלייה. זה מה שנקרא לעלות ל'ארץ ישראל'. לרצון, לכוח, לאנרגיה הגבוהה בתוכי שמכוונת ישר-אל, למעלה, ל'מוחין דגדלות' שמשם חצובה נשמתי.


לחפש לעלות. לעלות בקודש.


אנחנו נבנות בין שני המצבים- חושך ואור. קודם חושך, אחר כך אור. "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד ". ה-'אחד', השלם, השלום בנפש שלי, נבנה מאור ומחושך. אין 'שלם' ללא חשיכה.


אנחנו תמיד בונות ומייצבות את עצמנו בין הייאוש של אתמול והתקווה של מחר.

כך עובדת המערכת. זה המנגנון.


כי מה קורה?

על הרקע של החשיכה אני מתחילה לשאול את עצמי למה זה קורה לי, מה מקור הכאבים בחיים שלי, מהם המנגנונים והתנודות הפנימיות שמתחוללים בתוכי, איך המציאות החיצונית, כלומר כל מה שאני עוברת, קשור אלי בכלל, וזה לא איזה דבר ש'נחת' עלי במקרה.


אין מקרה.


כל חלקי מציאות חיי מתנועעים תמיד לכיוון אחד. הכיוון הוא תמיד הטבה גם אם ההרגשה שלי מספרת לי סיפור אחר לגמרי.


העולם נברא בבריאות. אנחנו נבראנו בבריאות נפשית וגופנית. זה השורש שלנו. זה לא ייעלם לעולם גם אם שכחתי את זה, גם אם התרחקתי מזה.


"נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא", כתוב. הנשמה שלנו חופשיה.


לתת הזדמנות לכוחות החיים לחזור אלי ולפעול את פעולתם הטבעית באופן תקין שזה יתרחש בנו. שנרגיש את זה. שנחיה את זה.


איך אני קמה בבוקר, להיכנס לאווירה חיובית, לחשוב ממקום חיובי. "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" לבחור בחיים, לבחור בדרך שמעצימה אותי, בדרך שמחייה אותי. ממקום של שמחה, ממקום של גדילה.


לצאת מה'סרט' של חיי. לא להיות קורבן. ­­

אלו תהליכי ניקוי, טהרה, שאני מייצרת בתוכי.


"וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם"


בריאות היא המצב הטבעי שלי. כל השאר נדבק אלי במהלך חיי. ואני רוצה לדעת להזרים בתוכי את כוח החיים.


לעודד את עצמי. אז מה אם נפלתי, אז מה אם נבהלתי, אז מה אם נדמה לי שלא פעלתי נכון, אז מה אם אין לי אפילו כוחות להרים את עצמי.


לייצר בתוכי בהדרגה תהליכי בנייה, לא הרס. הסתכלות מחודשת על הדברים.

בהדרגה.


יש פה מידע אחר. היבט נוסף של עצמנו. היבט פנימי ועמוק. היבט שיש בו תקווה ויש בו חזון ויש בו כיוון.

לחבור לאנרגיה הזאת, לאור הזה. לחיות בתדר הזה.


כתוב: "לאֹ עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלאֹ אַתָּה בֶן חרִֹין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה"


עלי מוטל להתחיל, לעשות השתדלות ו-"ה' יִגְמֹר בַּעֲדִי"


ואז-

"עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ"

כי ההבטחה קיימת ועומדת לעד-

"זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"


ואז-

תרד עלינו סוכת שלום.


אמן כן יהי רצון.


עקוב אחרי
  • Instagram
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square