פְּתַח לָנוּ שַׁעַר בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר כִּי פָנָה יוֹם

איך לפתוח את המנעולים?


איך לפתוח עבורי פתח, ברכה ואור, מתוך ריחוק, מתוך כאב, מתוך תחושה של כל כך הרבה 'חסר' שדבק בי ומנהל אותי?

איך בכלל להתקרב למקום הזה מתוך הכבדות שאני נמצאת בה, הפחד, הדכדוך, חוסר האונים, תחושת הפספוס?


פֶתַח לִי שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה.


מהי בכלל 'תשובה'?

לאן אנחנו שבות?


'שיבה' היא תמיד למקום מוכר, מקום שהיינו בו, רק שהתרחקנו ממנו, או שכחנו, או עזבנו.

זאת תמיד תפילת הלב שלנו, געגוע וכמיהה למקום בו אנחנו מרגישות אהובות, רצויות. מקום שיש בו שקט. מקום רך בו אנו מניחות ראש ונרגעות. מרפות.


תמיד ובכל מצב, ולא משנה כמה נפלתי וכמה נחלשתי, יש בתוכי נקודת כוח פנימית, נקודת חיבור מהותית שהיא יסוד, שהיא המקור של הנשמה שלי, שהיא חלק אלו-ה ממעל ממש, שלא ניתן למחוק אותה ולא ניתן לבטל אותה. המקום הזה, הנקודה הזאת היא ממש 'בית' בשבילי.


משם חצובה נשמתי ולשם אני שבה.


זאת תנועת עלייה שאני מבצעת בתוכי כל הזמן בהשתדלות שלי, בתנועה שלי, במאמץ שלי, בכוונה שלי. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת.


בפער הזה בין חושך לאור, בין יום ללילה, אני בונה את עצמי.


כִּֽי אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ ה' א֥וֹר לִֽי


לאט ובהדרגה אני מייצרת שינוי בתודעה שלי, בהכרה. אני פחות מבוהלת. מתחיל להיות לי עוגן ומקום שקט להיות בו. מקום שבו סערות לא באמת יכולות להזיק לי.


בהשתתפות הזאת שלי, בנטייה הזאת, אני מוציאה את הפוטנציאל שאני ללא כל התבניות המגבילות שאני אחוזה בהן ושמאוד קל ליפול אליהן כי הן ברירת המחדל של המערכת. זה מה שנקרא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. זה עוזר לי לבנות אותי, להקים לי קומה.


ואז המערכת מתחילה להגיב אלי בחזרה, להשיב לי.

זאת 'תשובה'.

שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת


וברקע, מאז ומעולם, קיימת ההבטחה של הקב''ה, שלא משנה כמה נפלתי וכמה התרחקתי וכמה אני מרגישה עזובה ובודדה, ממש על המקום הזה נאמר:

מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶך


בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ

עקוב אחרי
  • Instagram
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square