לימודי ימימה- על חוויית הריקנות בנפש שלנו והקשר שלה לחג הפסח

March 24, 2018

לעתים אנו פוגשים חוויה פנימית של ריקנות. חווייה כואבת שאנו עומדים מולה ולא מסוגלים להרגיש אחרת. תחושה כבדה כזאת של חוסר משמעות. של חוסר כוחות, חוסר חשק. אין רצון לכלום. אנו בוהים בכל המתרחש מולנו ועומדים מולו בכאב גדול של שיתוק. הכל נראה מיותר, מרוחק, חסר טעם ותכלית. הדחף לפעול כבה.

 

נוצר בתוכנו חלל ריק. מקפיא. חוסר שאין לנו שום כוח לפעול מתוכו. הכאב הזה הוא כאב קשה. למה? כי בכאבים אחרים מתקיימת בנו עדיין תנודת רגשות. אנו מרגישים. יש בנו שנאה, אהבה, דחייה, חיובי, שלילי. בעד או נגד, קרבה או ריחוק. אבל כאן נוכח נתק צורב. חלל.

 

"לבי חלל בקרבי'' כתב דוד המלך.

 

שורשה של חוויית הריקנות טמון עמוק בתוך נפשנו ויש לו תכלית. בתוך חוויית הריקנות הכואבת כל כך ממתינה עבורנו האפשרות להיפגש עם מימד גבוה יותר של הקיום שלנו. אפשרות להתקרב אליו. רק באובדן של כל אחיזה ב''יש'' יכול להיווצר דבר חדש.

חלל ריק מהווה כמעט את כל שטח האטום. 99.99999999 באטום זה חלל ריק. כלומר ה''ריק'' ה''אין'' ממלא כמעט את כל המרחב הקיומי.

 

שנזכה לאט לאט להתיידד עם אותה חוויית ריקנות הבאה לפתחנו. בתוכה ממתינה מתנה עבורנו. תמיד נחשף מה שחסר. שנוכל להבין שזה לא נגדנו, שזה לטובתנו. שקיים רק טוב שרוצה להתגלות לנו גם אם הוא נחווה ככאב גדול. הסבל הוא מהשיפוט שלנו על אותה חווייה. מהאחיזה בשיפוט. הסבל בא לומר לנו שאנחנו לא מבינים כאן משהו. הוא בא לחבר אותי לתדר יותר גבוה של הקיום שלי. לכאב הזה יש משמעות ויש מטרה.

במקום בו העומס מתרוקן אנו יוצאים לחופשי.

 

ובהקשר של חג הפסח, ''כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול"- היחיד שכתוב עליו ''את פתח לו'', שנפתח לו פתח חדש, מצב חדש, הוא דווקא זה שאינו יודע לשאול. לאחר שעברנו בתוכנו ארבעה מצבים של היותנו חכמים שלכאורה יודעים הכל, רשעים ששוללים ומרשיעים חלקים נרחבים של הקיום, של היותנו תמימים, כאשר לאחר החכמה וההרשעה אנחנו כבר לא מבינים מה קורה כאן, רק שם, במקום הריק הזה בו מסתיימות כל השאלות, דווקא במקום הזה, מתוכו, נפתח פתח.

במקום הזה ניתן לצאת לחופשי.

 

בשם חודש ניסן, "החודש הזה לכם ראש חודשים", בראש החודשים (חדש, התחדשות), קיימת המילה "נס". גם עונת האביב, הפריחה והצמיחה מחדש, נפתחת בחודש הזה. 

 

העמידה של בני ישראל (זה תמיד אנחנו "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים") מול מרחבי הים, מול ים סוף (מהמילה סוף), שם, רק שם, במקום בו לכאורה הכל מסתיים, קורה נס ונפתח פתח חדש. הים נקרע ונפתחים ונפרצים לפנינו בבת אחת מרחבי תודעה של מימד חדש, של אנרגיה ומידע חדשים. תדר חדש של קיום. זה קורה כאשר נוטשים במצרים (מיצר, צר) באישון לילה, בחשכה, במהירות ובבת אחת, את כל ה''יש'' ונותרים עומדים מול ים הריק המפחיד, האינסופי והלא ידוע.

שנזכה לצאת מגלות לגאולה.

מחושך לאור גדול.

שיהיה עבורנו חודש ניסן, חודש נושא ברכת נס והתחדשות :-)

חג שמח :-)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

פוסטים נבחרים

לימודי ימימה- מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ

July 8, 2018

1/4
Please reload

פוסטים אחרונים
Please reload

ארכיון
Please reload

חפש לפי תגיות
Please reload

עקוב אחרי
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square
  • Google+ Basic Square