על רישומי העבר שצרובים בנו

לעתים מספיקה מילה אחת שמישהו אומר לנו ואנו כל כך נפגעות. לפעמים עצמת הכאב כל כך חזקה וממושכת שאנו מופתעות מעוצמתה.

כאילו נפתח בנו פצע ישן והוא מתחיל לדמם מחדש.

עמוק בתוכנו אנו נושאות פגיעות במקומות בהם חווינו דחיה, במקומות בהם כל כך נעלבנו, במקומות שלא היה מי שיעודד אותנו כשהיה לנו קשה וכל כך השתוקקנו לביטחון, לעידוד. מקומות שרצינו שיראו אותנו דרך הטוב שבנו ולא דרך מה שחסר. מקומות שכל כך רצינו שיראו אותנו דרך ההישגים שלנו ולא דרך מה שעדיין לא.

והחסר כל כך נרשם בנו, ממש נצרב.

החסר הזה אומר לי שאני כפי שאני זה לא מספיק טוב. שאני לא מספיק טובה. שמשהו אצלי לא תקין, לא רצוי.

לא האמנתי שאני טובה ואהובה.

ואז התכווצתי. למדתי שלהשמיע את קולי זה מסוכן. למדתי להיזהר. למדתי לשרוד.

ואז מספיק שמישהו אומר מילה כלשהיא שמזכירה לי את החיסרון הזה ומתוך מרתפי הלב צף ועולה הזיכרון הכואב של חווית הפגיעה כאילו זה מתרחש שוב ברגע זה ממש.

אנחנו לומדות לגשת ברכות למקומות האלו, מקומות שבגלל הכאב הגדול שנמצא שם המערכת שלנו עושה הכול כדי לברוח מהמפגש הזה.

בעדינות וברגישות רבה אנחנו מתבוננות על המקום הזה מנקודת המבט של ה'גדולה' שבתוכנו מתוך ידיעה וודאית שאנחנו ניצוץ אלוה ממעל, שקיים בנו רק טוב, שהמהות שלנו שורשה בטוב המוחלט.

זה מאפשר לנו לפגוש המקומות האלו מעמדת המתבוננת, קצת ממרחק ולא לפחד להיכנס למקומות הלא נוחים האלו, ל'הסתכל להם בעיניים' מה שנקרא.

אנחנו טובות, אהובות ורצויות תמיד גם אם לא תמיד אנחנו מרגישות כך. זה המקור שלנו.

משהו חדש רוצה להפציע מתוכנו. ההתפתחות שלנו היא רק דרך מפגש עם החלק העמוס. אי אפשר לדלג עליו.

וכך מתוך צירי לידה כואבים אנחנו נולדות מחדש.

שנזכה לפתוח בתוכנו את חומות הכלא של הזיכרונות המכאיבים, של מה שנצרב בנפשנו כל כך חזק ושמהפצע יפציע (פ.צ.ע.) בתוכנו ניצן חדש. עד ש-

הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי,

פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה

אור גדול מחכה♥

----------------------------------

מתנת אוצר חינם!

בכל שבוע נשלח לקהילה גדולה של נשים ניוזלטר מחזק של מילים מבורכות, מילים שיחברו אותך לכוחותייך, לאוצרותייך. מילים שיפתחו בפנייך מרחב חדש של הבנות מעוררות ושל נקודות מבט מיטיבות.

פרטים והצטרפות כאן >>>>>

https://www.oritlandaw.com/otzar-hinam