לימודי ימימה- בְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ

במקומות בהם אנחנו שופטות את עצמנו, דוחות חלקים מתוכנו, נעצרות, נעשות תגובתיות, במקומות בהם אנו מתכווצות ומצטמצמות- הסבל העיקרי הוא לא ההתרחשות או הזולת שלכאורה גרמו לי להרגיש כך, אלא עיקר הסבל הוא זה שקשה לי לשאת את חולשתי ואני מתחילה להיות נגדי, שופטת, מאשימה ומבקרת את עצמי. כלומר מופיעים בתוכי קולות שאומרים לי: "שוב פעם זה קורה לך", ''מה יהיה הסוף איתך", ''זאת אשמתך", "כל ההבנות שלך לא עוזרות לך", "את לא תשתני אף פעם". קולות שכל כך מחלישים ומשכנעים אותי שהם יישארו כאן לתמיד, שהם לא מתכוונים ללכת לשום מקום ושאין לי שום סיכוי מולם. בלימודי ימימה אנו לומדות להבין שהקולות הללו הם אשלייה. אלו קולות שמופיעים ברגע של שכחת הטוב. אלו הם קולות של הילדה הקטנה שנמצאת עמוק בתוכנו, ילדה שכל תפיסת המציאו

לימודי ימימה- אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ

מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים זאת ההבטחה שכל הזמן נוכחת. שלא עוזבת לעולם ושאליה אנו שבות. מהיכן אנו שבות ולאן? השיבה היא ממקום בו אני מרגישה כישלון, בו אני מרגישה חלל ריק ועצום בתוכי, מרגישה מרוחקת וחלשה, מקום בו הכאב שלי משכנע אותי שאני אשמה ושאין לי תקנה. הקול הזה שלא מפסיק לומר לי "את לא טובה", "אין לך סיכוי", השיבה היא מהמקום בו הקול הזה בתוכי מציף אותי בעצבות, במועקה ובתחושת אשמה. אלו אותם רגעים בזמן בהם אני מרגישה במצוקה, רגעים בהם איבדתי את הקשר עם הטוב שבי. התרחקתי. שכחתי את הטוב שבי. ואז המחשבה שלי אומרת לי שאני אשמה, שיכולתי לבחור לפעול אחרת ממה

פוסטים נבחרים
פוסטים אחרונים
ארכיב
חפש על ידי תגיות
עקוב אחרי
  • Instagram
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square