לימודי ימימה- בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיך

בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיך הרבה מהסבל והכאב שלנו הוא הדמיון שהמציאות צריכה להיות אחרת מכפי שהיא. יש לי ציפיות מהמציאות, תכניות, ואם הן לא מתרחשת כרצוני, מציף אותי רגש כואב של אכזבה, צער, תסכול, לעתים ממש בהלה או פחד. ואז קורה שאני מתחילה להאשים אחרים שלא ''סיפקו'' את המציאות המדומיינת שלי, או שאני מאשימה את עצמי, יורדת על עצמי וחושבת שמשהו אצלי לא בסדר, לא תקין. בהתבוננות יותר דקה ועדינה ניתן לראות שלא המציאות היא זאת שמכאיבה לי. המציאות היא לא הנושא כאן. הנושא הוא הרגש הכואב שלי שצף ועלה דרך המציאות. הכאב הזה ''גר'' בתוכי שנים. המציאות לא גרמה לו, היא רק הייתה הטריגר שחשף והציף אותו. כשאני מתחילה להבחין בזה, לזהות את זה, אני רואה שהמאבק

פוסטים נבחרים
פוסטים אחרונים
ארכיב
חפש על ידי תגיות
עקוב אחרי
  • Instagram
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square