כשצרה או קושי, בשפתה של ימימה ''עומס'', מפציעים פתאום לתוך מציאות חיי, משתלטים עלי, מכסים אותי ואני לכודה במלתעות שלהם- מפנה אותנו ימימה ליסוד שנמצא במעמקי נפשנו, בבסיס שלה. שם נמצא הטוב המוחלט שבנו, הטוב המוחלט שבכל הקיום, שבכל הסובב. הטוב המוחלט שקיים תמיד ושלא תלוי בשום גורם שהמציאות לכאורה מזמנת לי. "נשמה שנתת בי טהורה היא". זה העוגן שלי. המקום הטהור, הנקי, שממעמקיו אני יכולה לשאוב כוחות ושאליו אני יכולה לחזור בכל מצב, בכל כאב, בכל עלטה. הוא נמצא בי בוודאות מלכתחילה. זאת הבטחה- "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולתייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה."
בזמנים כאלו בהם אני מרגישה בין המיצרים, ימים בהם ''במסתרים תבכה נפשי", ימים בהם בהרגשה שלי הכל סוגר סביבי ואין לי מוצא, אין לי אוויר, אין לאן לברוח, כפי שכתוב "כל רודפיה השיגוה בי המצרים", כשכל ההבנות לא עוזרות ולא מחלצות, ימים בהם ''כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות", במקום הזה, התנועה והפנייה היחידה שנותרה מתוך מחשכי הנפש היא- "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ".
גודל ועוצמת המצוקה מייצרת בתוכנו את גודל ועוצמת הקריאה, הדרישה וההתחברות לכוח הטוב שמחייה ומחזיק את הכל. וכשהקריאה נכונה יש עליה מענה. ''הרופא לכל שבורי לב''.
כותבת ימימה על ירושלים הפנימית, זאת שנמצאת ביסוד נשמתנו- ''ירושלים נקראת חפציבה. ירושלים איננה עזובה אף פעם. יש לה חיבור עם הקב''ה ועם המתקדשים. זה החיבור לעלות ניצוצות דקדושה לשכינה הקדושה. לא תיקראי עזובה לך את. לך לנשמה. לך לירושלים.''
כלומר גם כאשר ה''עומס'', הכאב והמצוקה מכסים, גם כשאנו מרגישות חורבן, עדיין קיים ושמור בתוכנו ניצוץ, חלק אלו-ה ממעל, תשוקה פנימית ועמוקה לטוב ולשפע האינסופי, שמסוגלים להצית מחדש את כל החלקים הפרודים שבתוכנו, החלקים הקרועים, הנאבקים, ומתוך העזובה הם מתחברים, נאספים ומתלכדים בירושלים הבנויה כ''עיר שחוברה לה יחדיו''.
חורבן/חיבור- אותן אותיות שורש שבסדר שונה יוצרות מציאות הפוכה, כפי שכתוב "עולם הפוך ראיתי".
ימי בין המצרים, ימים בהם אני מרגישה מצור סביבי ומיצר בנשמתי, ימים בהם אני מרגישה חורבן פנימי, נפשי, שקרב אלי- שאוכל תמיד לזכור לדעת ולהכיר שירושלים של מעלה, ירושלים הפנימית, נמצאת תמיד בתוך מעמקי ליבי.
שנזכה לעבור מהסתרה לגילוי ולהציף ולהעלות לחזית חיינו את הטוב, את השקט, את השלום ואת השלווה עד אשר "יהי שלום בחילך שלווה בארמונותייך."