ערב יום כיפור,
יום זה מלווה ברצון של התחדשות, של שחרור מכל מה שכולא אותי, עוצר אותי, מכל מה שחוסם, תוקע ומגביל אותי ולא מאפשר לי להיות במיטבי, להיות באופן מלא וחופשי בברכת ההווה המתחדש.
זה לא מתאפשר לי כי אני נמצאת ומנוהלת על ידי זיכרונות העבר ודפוסי ההישרדות שנבנו והשתרשו בי כל כך חזק עד שאני כבר לא מבדילה בינם לבין המהות הנקייה והטהורה שאני.
תפילת ''כל נדרי'' שאומרים בראש השנה וביום כיפור היא תפילה מטהרת. בהקשר של לימודי ימימה שהוא לימוד פנימי, זאת תפילה שבאה לנקות בדיוק את המקום הזה ולשחרר אותנו מכל ה''סיפורים'' שאנו מספרות לעצמנו על עצמנו.
להתיר את המקום הסבוך בו אני שופטת את עצמי, מבקרת את עצמי ואומרת לעצמי שאני לא מספיק ראויה, לא מספיק טובה, לא מספיק יפה, לא מספיק מוצלחת, לא מספיק אהובה, לא מספיק....
לעשות התרת נדרים זה להתיר את הנדרים האישיים שנדרתי- תפיסות ואמונות שאני כלואה בתוכם, ממש אזוקה בהם, ושמונעים אותי מלהיות מי שנועדתי להיות.
כותבת ימימה ליום כיפור: "יותר הכרה לעיקר בקיום. בניקיון שמתרחש בלב, בהתקרבות למהות, יכולה להיכנס שמחה. שמחה עיקרית של לב שהתנקה".
יום הכיפורים הוא יום של תפילה וטהרה. הוא יום שמנקה. טהרה מהטפל שבי והתקרבות לעיקר שבי.
כתוב: "לא היו ימים טובים לישראל ... וכיום הכיפורים" (תענית ל' ע''ב).
הצום של יום יום כיפור שונה משאר הצומות. כל הצומות הם ימי תענית על מאורעות קשים שהתרחשו בהם ואילו יום כיפור הוא - שבת שבתון.
הרמב"ם כתב: "עצמו של יום כיפור מכפר". סגולתו של יום הכיפורים הוא כפרה וטהרה ללא קשר לעבודת האדם. העצמיות האמיתית הנשמתית מתגלה ומאירה בנו ומעצם זה אנו זוכות לכפרה.
יום כיפור הוא יום של שביתה המאפשרת מפגש עם המימד הרוחני הגבוה שבנו שמוסתר לנו לרוב על ידי העומסים, אבל שנמצא בתוכנו בוודאות והוא העיקר. אליו אנו מכוונות, אותו אנו רוצות לחשוף, להוביל לקדמת הבמה של חיינו ולחיות ולנשום מתוכו.
גמר חתימה טובה :-)