וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם
יש מקומות בלב שנשארים ריקים הרבה אחרי שהחיים כבר המשיכו.
אנחנו קמות בבוקר, עושות את מה שצריך, לפעמים אפילו שמחות.ורק משהו בתוכנו עדיין מתגעגע.
לאדם שאיננו.לקשר שהיה חלק מחיינו והסתיים.לחלום שלא התגשם.ולפעמים גם לחיים שחשבנו שיהיו לנו.
השבוע אנחנו קוראים את פרשת חיי שרה.
וכמה מופלא שהיא נפתחת דווקא במותה.
בתוך הסיפור שמתחיל באובדן, מסופר על יצחק, שאיבד את אמו, ועל רבקה שנכנסת אל חייו.
וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.
ורש״י מביא מדרש נפלא:כל ימי שרה היה נר דולק באוהלה מערב שבת לערב שבת.כשנפטרה, פסק האור.וכשבאה רבקה, שב ונדלק.
שרה איננה. רבקה אינה באה למחוק את חסרונה.ובכל זאת, שוב יש אור באוהל.
לא שהלב שוכח את מה שאהב.לא שהחסר מתבטל.אלא שהלב מגלה שהוא עדיין מסוגל להכיל חיים, אהבה וברכה לצד מה שכבר לא ישוב.
שרה איננה. והנר דולק.
פרשת חיי שרה

תגובות