ומה אם איחרתי?
לפעמים נדמה לך שהחמצת.
שהיה רגע – ולא לקחת אותו.
שהיה סיכוי – ולא היית פנויה.
שמשהו חשוב התרחש –ואת לא היית שם.
אולי היית עייפה. אולי עסוקה.
אולי פשוט לא האמנת שיכול להיות לך טוב.
ועכשיו את מביטה אחורה –
עם צביטה.עם שאלה שלא מרפה:
אולי איחרתי?
גם אם את שומעת את הסיפור שלך בלחש.
גם אם הדף התקמט,
גם אם השורות התפזרו,
הסיפור שלך עוד נושם.
עם השורות שלא נכתבו,
עם המקומות שנותרו ריקים.
תן בי עיניים לראות שגם עכשיו אני בדיוק בזמן,
ושגם הריק הוא חלק מן השלם.

תגובות