חג סוכות נקרא גם "שמחת בית השואבה" ואנחנו אפילו מצווים להיות בו שמחים: "והיית אך שמח".
אבל איך אפשר להיות שמחה אם אני לא שמחה? איך אפשר בכלל לצוות על מישהו להיות שמח?
שמחה זאת עבודה. את השמחה אני צריכה ליצור. את השמחה אני שואבת. שואבת מהנשמה שלי, מהחלק הגבוה שבי. שואבת אותה ממים עליונים, מים זכים, מים שהם מקור החיים.
מים עליונים הם ספירת ה"בינה" (הבנה, בנייה), הם נקראים גם "אמא עילאה", אמא עליונה, זאת שעוטפת, זאת שחומלת, זאת שיש לה זרועות ענקיות ולב עצום, זאת שיודעת לחבר קרעים, זאת שיודעת לרפא פצעים. שם יש חיבור. כאשר אני מחברת את הכאבים שלי, את העומסים ואת החולשות עם החלק הגבוה שבתוכי, אני יכולה למצוא את הברכה שבתוך העומס, שבתוך כל עומס.
כותב רבי נחמן: "רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה היא עולם החירות". שהדאגות והתסכול והחרדות שלנו, לא ייקחו את ההנהגה על החיים שלנו, שלא הם יובילו אותנו. ואני עושה את עבודת שאיבת השמחה הזאת טיפין טיפין.
ולמה העבודה הזאת מעוררת שמחה?
כי זה בידיים שלי. כי אני יוצרת אותה. כי אני תמיד יכולה לבחור עכשיו בחלקיות לעשות משהו, ותנועה של עשייה תמיד תייצר שמחה. היא תחזיר אותי לאיזון, לזרימה. חיים זה זרימה. עשייה שייכת רק אלי, זה בידיים שלי, זה לא מותנה באף אחד. עשייה מזיזה אותי מדכדוך לתנועה של שמחה.
שנזכה לעבוד ולגלות את השמחה האמיתית שבנו. כל הכבדות, החולשה והעצב, הם רק דברים זמניים וחולפים.
אנחנו תמיד יכולות לחבור לשמחה הפנימית המהותית שבנו. שם התקווה, שם הישועה- "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" ומשם לבקש " וּפְרושׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלומֶךָ"
חג שמח :-)