יְהִי רָצוֹן שֶׁתַּרְגִּישִׁי אֵיךְ לִבֵּךְ נִפְתָּח,
שֶׁתִּפְגְּשִׁי כָּאן מִלָּה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁיִּהְיוּ לָךְ לְנֶחָמָה,
וְיַזְכִּירוּ לָךְ

שֶׁיֵּשׁ בָּךְ בַּיִת פְּנִימִי יַצִּיב גַּם בְּרִגְעֵי סְעָרָה.

​

בְּתִקְוָה שֶׁתִּמְצְאִי כָּאן חוּט עָדִין

הַמּוֹלִיךְ אוֹתָךְ בֵּין הַמִּלִּים אֶל עַצְמֵךְ,
וּבֵין עַצְמֵךְ אֶל בּוֹרְאֵךְ.

​

שֶׁכְּנִיסָתֵךְ לְכָאן תִּהְיֶה לָךְ כְּבְרָכָה –
פֶּתַח לָאוֹר, לְמֶרְחָב, לִנְשִׁימָה חֲדָשָׁה,
וְליְדִיעָה עֲמוּקָּה

שֶׁאַתְּ חֵלֶק מִסִּפּוּר גָּדוֹל, עַתִּיק וְקָדוֹשׁ,
שֶׁעֲדַיִן נִכְתָּב דַּרְכֵּךְ.